החלטה בתיק עת"מ 10290-12-11

1.         בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן על ידי ביום 25.1112, עד למתן החלטה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון .

2.         בפסק הדין דחיתי את עתירת המבקשת, להורות על ביטול החלטת המשיבות מיום 07.05.09 לביטול ההקצאה אשר הוקצתה  לעותרת בנכס הידוע כגוש 13846 חלקה 48,47,46 וזאת בהתאם לתוכנית ג/997 B, מגרש 110 בחצור הגלילית (להלן: " המגרש"), וכן לבטל את הוצאת הזכויות במגרש למכרז פומבי.

3.         המבקשת טוענת, כי יש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין נוכח העובדה שביצוע פסק הדין עלול לייתר את הערעור ולגרום למבקשת נזק בלתי הפיך. לטענתה, יש לה יותר מבדל של סיכוי לזכות בערעור.

4.         באשר לשיהוי בהגשת הבקשה טוענת המבקשת, כי רק ביום 10.03.12, עת התנהל תיק אחר בעניינה של העותרת, נודע לה אודות פסק הדין נשוא הבקשה דנן.

5.         המשיבות מתנגדות לבקשה, הן לאור השיהוי הרב בהגשתה והן לגופה. לטענתן סיכויי הערעור הינם קלושים ביותר, נזקה של המבקשת ככל שיתקבל ערעורה, ניתן לפיצוי בכסף, מה גם שיש לקחת בחשבון את נזקם של יזמים פוטנציאלים אחרים.

דיון

6.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

7.         כאמור לעיל פסק הדין ניתן ביום 25.11.12 ואילו הבקשה דנא הוגשה רק ביום 13.03.13. קרי, בחלוף למעלה משלושה חודשים.

מיותר לציין, כי פסק הדין נשלח לצדדים בדואר ולא התקיים כל דיון במהלכו ניתן פסק הדין כטענת המבקשת (ראה סעיף 15 לבקשה).

אולם גם אם אתעלם מהשיהוי הניכר שבהגשת הבקשה, דין הבקשה להידחות לגופה.

8.         כלל הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). סיכויי הערעור ושאלת מאזן הנזקים והנוחות הם העומדים במרכז השיקולים לעיכוב ביצוע בגדרי הערעור (רע"א 8247/06 מימון נ' מדינת ישראל; בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672; ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178, 181).

9.         מאחר ומדובר בערעור על פסק דין שלי, הרי שדרך כלל איני נוהג לדון בסיכויי הערעור אולם בנדון דידן, עיון בכתב הערעור אשר הומצא לעיוני, עליו חתום נציגה של המערערת, מר דוד חן, מלמד, כי אין בו כלל התייחסות לקביעותיי בפסק הדין והוא ערוך כ"כתב תביעה חדש" כנגד המשיבות. זאת למעט שורה אחת בסעיף 14 ולפיה, "ביהמ"ש קמא טעה כאשר בחר שלא לבחון את טיעוני המערערת לפני ולפנים והורה על מחיקתה".

10.        מיותר לציין, כי אכן בפסק דין מיום 22.04.12 נמחקה העתירה בהעדר הודעה מטעם העותרת. ואולם בהחלטתי מיום 30.07.12 לבקשת העותרת ובהסכמת המשיבות הוריתי על ביטול פסק הדין ועל הגשת סיכומים כאמור בהחלטתי בדיון מיום 06.02.12. כך שפסק דיני מיום 25.11.12 ניתן לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון מיום 06.02.12 ולאחר הגשת סיכומי הצדדים ובו ניתנה התייחסות מלאה לכל טיעוני המערערת.

11.        ודוק! בדיוק כפי שנעשה בכתב העתירה, גם בכתב הערעור המבקשת "שכחה" לציין את הבקשה הנוספת שהגישה והתמקדה בטענה אחת בלבד בדבר האיחור שבתשלום השובר שהוצא לה בעקבות אישור בקשתה הראשונה.

12.        גם באשר למאזן הנזקים והנוחות סבורני, כי יד המשיבות על העליונה נוכח השיהוי וחוסר ניקיון הכפיים של המבקשת למן פתיחת העתירה ועד עתה, כאשר נזקה של המבקשת, ככל שיתקבל ערעורה, ניתן לפיצוי בכסף.

13.        אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

14.        בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

            המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים .

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: